fbpx
על "ברסטסליפינג" כבר שמעת?
6 בינואר 2019
הנקה ושינה ביום ובלילה – הרצאה בכנס ליגת לה לצ'ה
7 ביולי 2019

רגרסיה, משבר - או קפיצה קדימה?


 

מרגישים שהתינוק שלכם ברגרסיה?
אחרי תקופה טובה - הוא שוב נדבק, רוצה רק את אמא, יונק מלא, מתעצבן בקלות, לא יורד מהידיים?
זה נורא מבלבל...

הוא כבר ישן טוב כמה לילות - ושוב מתעורר מלא.
הוא כבר גילה עניין בסביבה והביע רצון לשחק ולחקור - ושוב רוצה רק ידיים,
או גרוע מזה - לא יודע מה הוא רוצה!
רוצה לשחק - מניחים על המזרן - בוכה שרוצה ידיים. לוקחים על הידיים - בוכה שרוצה לשחק על המזרן...
הצילו! מה קורה פה???

כשהילדים שלנו חוזרים להתנהגות יותר "תינוקית" (וזה לא משנה בני כמה הם, הם יכולים להיות גם ילדים גדולים) - זה לא בגלל רצון לבחון גבולות, לעשות לכם בית ספר, או סתם לשגע אתכם.
זה גם לא בגלל שהרגלנו אותם לדברים רעים או הפכנו אותם ל"תלותיים".
תמיד כדאי לשלול קודם כל בעיה פיזית - כאב או התחלה של מחלה.
אבל אם הם בריאים - כנראה שזה פשוט בגלל שעובר עליהם משהו, והם זקוקים לנו.

תינוק שכבר יצא למסע מחקר ופתאום חוזר לידיים שלך - לא עושה זאת בגלל שהרגלת אותו להיות על הידיים!
הדבר היחידי שהוא כן התרגל אליו - זה שיש לו כתובת.
שהידיים שלך פתוחות לחבק כאשר הוא זקוק לכך.
וכשהוא זקוק לכך - הוא רואה בך כתובת לשאוב ממנה נחמה וביטחון.

אז למה זה קורה?

תתפלאו, אבל התנהגות רגרסיבית המאופיינת בהיצמדות, חוסר שביעות רצון כללי, ויותר בכי מהרגיל - הם דווקא סימנים של התקדמות ולא באמת של רגרסיה.

לפני 20 שנה, בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת ת"א, נחשפתי לראשונה לרעיון הספירליות של ההתפתחות. ודווקא לא בהקשר של ילדים :-) לדבריו של לנין, החברה מתפתחת דרך "ספירלות, לא בקו ישר; התפתחות בקפיצות, אסונות ומהפכות; שבירות של הרצף…"

כשהתחלתי להתעניין בהתפתחות הילד גיליתי שגם אנחנו מתפתחים כך, ולא רק החברה :-)

ההתפתחות הספירלית הזו מתבטאת בשבירות של הרצף, כפי שניסח לנין :-). בגדול - המגמה היא למעלה! אבל בדרך יש הרבה גליצ'ים. קצת כמו הגרף של הבורסה...

מרגע הלידה, הילד שלנו עושה קפיצות התפתחותיות משמעותיות. אלו לא רק אבני דרך מוטוריות אלא בעיקר קפיצות מנטליות, קוגניטיביות. "עדכון גרסה" אם תרצו :-)
והילד שלנו מעדכן גרסה בתדירות גבוהה! בשנה הראשונה זה קורה כל 6-8 שבועות לערך.

כשהילד שלנו נעשה מודע פתאום ליכולות חדשות, עולמו מתערער מעט. העולם משתנה לנגד עיניו. הוא צריך לחזור לבסיס האם להיטען, לקבל שוב ביטחון, ולאחר שמסתגל - היכולות החדשות יבואו לידי ביטוי. כאשר הוא חוזר לבסיס הבטוח שלו - הוא לומד שבעולם שמשתנה כל הזמן, יש דבר אחד יציב ובטוח וזה הקשר עם מי שמטפל בו.

כאשר הבת הצעירה שלי היתה בת שנה ו 5 ח היא הייתה עלי כמו איזה ניובורן עם חרדת נטישה מטורפת. ממש לא הכרנו אותה - השטותניקית הקטנה נראתה פתאום רצינית מאוד, והיתה כל הזמן מהורהרת ומוטרדת... אחרי 5 שבועות מאוד אינטנסיביים של צורך מוגבר ברור, עצבנות וחוסר סבלנות, הכל נרגע, ו... היא התחילה לומר מילים! לא אחת שתיים. מילים!

ואם החיים עצמם לא משכנעים, אז זה אפילו מופיע בספר. הספר the wonder weeks עוסק בקפיצות אלה והוא מתאר אותן לפרטי פרטים - מתי הן צפויות, כמה זמן לוקח בד"כ "להתאושש מהן", מהן היכולות המנטליות החדשות שהתפתחו בכל שלב, וכיצד הן יבואו לידי ביטוי כשיסתיים שלב "הרגרסיה".
הספר מתאר את הקפיצות האופייניות לגילאי 0 עד שנה וחצי לערך, לא מעבר. אך המחברים כותבים שאין להם ספק שאם היו מרחיבים את המחקר אל מעבר לגילאים אלה - היו מוצאים קפיצות התפתחותיות נוספות.

המוח עושה את עיקר הגדילה שלו בגילאים 0 עד 3, מגודל של 25% לכמעט 90% מגודלו הבוגר! כל זה בשלוש שנים בלבד! אלה 3 שנים רצופות שינויים וסערות, והאתגר שלנו ההורים הוא לעזור לילדינו לצלוח אותם מתוך תחושה שיש להם תמיד גב - שתמיד יש לאן לחזור, לקבל חיבוק, להחזיר את הביטחון, ולצאת שוב לדרך לטרוף את העולם.

אז בפעם הבאה שיאמרו לך שהילד שלך ברגרסיה, תזכרי שזה רק נראה כך כרגע. למעשה - הוא מזנק למעלה וקדימה!

באהבה
שירלי

בתמונה: רומי שלי, קופצת :-) אוטוטו בת 10 <3

יש לך שאלה אלי? אשמח לעזור. צרי קשר כאן