הי שירלי,
התינוק שלי כל הזמן על הידיים – ואני מפחדת שזה פוגע בו!

הי אמא יקרה,
את לא לבד :-) תינוקות בחודשים הראשונים לחייהם אכן דורשים הרבה ידיים, וזה בסדר ואפילו חשוב ומומלץ לספק להם זאת בנדיבות וללא חשש.

ארבעת החודשים הראשונים לחיים מכונים "הטרימסטר הרביעי" משום שהם נתפסים כהמשך ישיר של ההיריון. התינוק שלך אולי יצא מהרחם, אך מבחינת רבות הוא עדיין עובר. מערכות רבות בגופו עדיין לא מתפקדות היטב – מערכת העיכול חורקת, הראייה מוגבלת, השרירים מתמודדים לראשונה עם כוח המשיכה, והתנועה אינה רצונית ונשלטת ע"י רפלקסים.
כל אלה משתפרים משמעותית בתום הטרימסטר הרביעי – עד גיל 4 חודשים מרבית התינוקות יפסיקו לסבול מגזים (ואולי אפילו יהיו מוכנים להתחיל ולטעום משהו שאינו חלב). הראייה תיעשה חדה ומסונכרנת. הם ישכבו על הבטן בראש מורם. ורפלקסים רבים יתחלפו בתנועות רצוניות, כמו הושטת היד לצעצוע.

בחודשים האלה בהם התינוק שלנו הוא עובר מחוץ לרחם, הוא עדיין זקוק במידה רבה לסביבה רחמית. ברחם הוא היה עטוף כל הזמן, נישא בתוך גוף חם ונושם. הוא קיבל המון תנועה ומגע, שהה תמיד בטמפ' נעימה, ולעולם לא חווה רעב.
לאחר הלידה המוח של התינוק הצעיר עדיין זקוק לתנאים אלה כדי להתפתח באופן מיטבי. ההתכרבלות בחיקך היא איננה פינוק, אלא צורך בסיסי, ממש כמו הצורך במזון וחמצן.
המגע התכוף הינו קריטי להתפתחות תקינה של המוח – והוא משפיע לטובה על ההתפתחות המוטורית, החושית, הקוגניטיבית והרגשית.

מחקרו הקשה לעיכול של הארלו, שנערך על קופי רזוס, הוכיח מעל לכל ספק כי המגע הינו צורך קריטי להיקשרות, ואף עולה בחשיבותו על מזון. (לקריאה על הניסוי של הארלו: )

החשש כי נשיאה מרובה על הידיים תפגע בתינוקת שלך נובעת כנראה משני מיתוסים.
האחד – שהיא תתרגל ולא תדע להסתדר בלי ידיים.
השני – שבשביל להתפתח היא צריכה להיות על הרצפה.

שני המיתוסים האלה, כמו כל מיתוס, מבוססים על אמיתות חשובות, אך עם פרשנות בעייתית.

1. מיתוס ההרגלים – הפחד מפני הרגלים גורם לנו לשכוח שתינוקות דורשים להיות על הידיים כי זה מה שהם צריכים. כי הם תינוקות. ככל שהם גדלים ומוחם משתנה, כך ישתנו גם צרכיהם. הם לא יהיו תינוקות לנצח. (עוד על סוגיית ההרגלים בהרחבה כאן )
2. מיתוס ההתפתחות – זה נכון שבחודשים הראשונים חשוב לשכב על הבטן כדי לעודד התפתחות תקינה, אבל זה ממש לא חייב להיות רק על מזרן הפעילות. בנוסף, בשביל להתפתח כראוי תינוק צריך להיות קודם כל רגוע ונינוח. בכי והיסטריה לא תורמים ללמידה.
בחברות רבות בעולם לא נהוג להשכיב תינוק על הרצפה כלל וכלל, בטח שלא על הבטן (לא לכולם יש רצפת פרקט או מזרני פעילות...)
גם כשהתינוק נמצא רוב הזמן עליך, בין אם על הידיים, במנשא, או בהנקה – הוא יכול להתפתח כראוי. הטבע חכם – לא יתכן כי התינוק זקוק כל כך לתנאים שאינם מיטיבים עימו.

כך הקרבה לגופך תורמת להתפתחות התינוק:

1) ויסות – אצל תינוקות צעירים הנשימה אינה סדירה והם אינם מסוגלים לשמור על חום גופם. הקרבה לגוף ההורה עוזרת לתינוק לווסת את הנשימה, את קצב הלב ואת הטמפ'. הקרבה עוזרת גם בויסות רגשי ומעודדת רגיעה.

2) שיווי משקל – תינוקות צעירים לא מסוגלים לייצר תנועה בעצמם. הם יכולים לחוות תנועה במרחב, ולחזק את השלד והשרירים בתגובה לכך, רק כשהם נישאים ע"י מבוגר.

3) הנקה – בשנה הראשונה לחיים המשימה העיקרית היא לגדול... עד גיל שנה התינוק אמור לשלש את משקל הלידה שלו, לפחות. תינוקות נישאים יונקים בתדירות גבוהה יותר, עולים במשקל מהר יותר, ולאימם יש פחות סיכוי להיתקל בבעיה של כמויות חלב נמוכות.

4) שינה – תינוקות צעירים זקוקים כאמור לקרבה ולכן כשצורך זה מסופק הם יהיו רגועים יותר. תינוקות נישאים בוכים פחות, סובלים פחות מגזים, וישנים יותר.
אם את מנסה להניח את התינוק שלך והוא מיד מתעורר, נסי אחד מהדברים הבאים:

1. לחכות שיכנס לשינה עמוקה – חכי שיגמר שלב הטיקים והחיוכים, שהנשימה תיעשה סדירה, ושהידיים יהיו רפויות. זה בדכ אורך כ 20 דקות.

2. חממי את המזרן עם כרית חימום לפני שאת מניחה בו את התינוק (בדקי עם היד שלא חם מדי).

3. הניחי שמיכה רכה ומעליה מתחי את הסדין. הסדין המתוח מגן מפני הסתבכות בקפלי השמיכה, אך זה עדיין נותן רכות מסוימת.

4. העבירי לידיים של מישהו אחר! אבא, סבתא, דודה וכו'. תינוקות צעירים אינם בררנים. זה שלב שמגיע מאוחר יותר... בגיל הזה, כל עוד הוא שבע, הוא ישמח ליהנות מהקרבה ומהמגע של אחרים (כדאי להימנע משימוש בבשמים, ריחות חזקים מפריעים לתינוקות)

5. היעזרי במנשא. כך הוא ימשיך לקבל את המענה שהוא צריך, ישן יותר ולך יהיה קל יותר להחזיר אותו לישון, ואת תהיי פנויה לעשות דברים אחרים.

6. עיטוף, פוף או ערסל תינוקות יכולים לעזור לתינוק להרגיש מעורסל ועטוף אך חשוב ששימוש באמצעים אלה יהיה תמיד בהשגחה, ויש להימנע מחימום יתר.

7. נצלי את הזמן הזה למנוחה שלך – התכרבלי עם הגור שלך, השלימי שעות שינה, קראי, צפי בטלוויזיה או דברי עם חברה. זכרי שזה שלב, זה לא יהיה כך לעד.

לאט ובהדרגה, ומהמקום המוגן בחיקך, התינוק שלך יגדל ומוחו ילך ויבשיל. רפלקסים יתחלפו בתנועות רצוניות, הוא יהיה מודע יותר לסביבתו, יעשה יותר ויותר פעיל ותנועתי... הוא עדיין יזדקק לקרבתך, הוא עדיין יחזור אל חיקך, גם בגילאים מאוחרים הרבה יותר, אך זה יהיה בתדירות הולכת ופוחתת. זה קורה באופן טבעי, לא משהו שצריך ללמד או להרגיל אליו בטרם עת.

באהבה
שירלי