דמיינו לכם כיצד תיראה החברה שלנו, אם פשוט היינו מקבלים את שנת התינוק כפי שהיא.
אני מתכוונת – ממש מקבלים אותה. במלוא תפארתה...
כולנו. כל חלק וחלק בחברה שלנו. כל דור, כל משפחה, כל איש מקצוע, כל קהילה, כל תרבות, כל דת.

מה יקרה אם כולנו היינו...
מבינים ומקבלים אותה כצפויה, כנורמלית, וכחלק בלתי נפרד מהתפתחות הילד?
יודעים בדיוק למה לצפות, עוד לפני שיש לנו ילדים? הווה אומר, שבשנים הראשונות לחייו, ילדנו יזדקק לנו - גם בלילה?
יודעים שלהתעורר בלילה לעיתים קרובות בשביל לינוק, זו למעשה הנורמה הביולוגית, המאפיינת את שנת התינוק והפעוט האנושיים?
מבינים שאנו משתייכים למחלקת "היונקים הנושאים" : (https://goo.gl/jZvUzk) ושגורינו הצעירים נולדים לא בשלים, ולכן זקוקים בחודשים הראשונים למגע מתמיד של דמות מטפלת, על מנת להמשיך את גדילתם והתפתחותם מחוץ לרחם?
יודעים שהשינה של התינוק וגם הפעוט מאופיינת בשינויים רבים, ושיש עליות וירידות רבות בשנים הראשונות, הקשורות בקצב המטורף בו הם מתפתחים וגדלים בשנים אלה?
מכירים בכך שתינוקות ופעוטות זקוקים להרבה תמיכה, נחמה, קרבה והזנה (פיזית ורגשית) בכל שעות היממה, ושצורך זה הינו לגיטימי ורלוונטי בלילה, בדיוק כפי שהוא לגיטימי ורלוונטי ביום?

מה אם איש לא היה מטיל ספק בחשיבות של הורות לילית, ולא היה מעלה בכלל בדעתו לוותר ולהתפשר עליה – על מנת שיוכל להיות הורה טוב יותר בשעות היום?
אם כולנו היינו מתייחסים לכל הנושא בצורה שונה לחלוטין מכפי שנהוג היום.

ואז:
לא היה דבר כזה "אימון שינה" או "יועצות שינה". לא היה צורך לתקן את שאינו מקולקל, או לטפל במה שאינו בעיה.
במקום להתמקד בתינוק והתנהגותו היינו מתמקדים יותר בדיאדה, בזוג אם-תינוק, ותומכים באם בזמן שהיא תומכת בתינוק המתפתח שלה.
היינו מתמקדים בכל המעגלים שמקיפים את הדיאדה הזו – מהמשפחה ועד הזירה הפוליטית – ובוחנים מה אפשר לעשות כדי לתמוך בהורים לתינוקות או פעוטות צעירים בתקופה כה משמעותית בחייהם.
חוגים ופעילויות לאימהות לאחר לידה היו מתמקדים באימהות ובעזרה הדרושה להן, והיו מסייעים להן לבנות מעגלי תמיכה ולמצוא את הדרכים שיאפשרו להן לספק את הצרכים של התינוק, מבלי להתעלם מהצרכים שלהן עצמן.
לאימהות המתמודדות עם תינוקות רגישים, היי-ניד בייביז, הייתה תמיכה מתאימה המכירה בקושי ובאתגר המיוחד איתו הן מתמודדות.
אימהות עם קשיים רגשיים או מנטליים היו זוכות לליווי ולטיפול השומר עליהן ומקל עליהן, ובמקביל מכבד את זכותו של התינוק לקבל מענה הולם לצרכיו – גם ביום וגם בלילה.
משפחות היו מקבלות החלטות בנוגע לחזרה לעבודה באופן מושכל ומתוך הבנה שהתינוק שלהן ימשיך להזדקק להוריו גם בלילה, בין אם הם עובדים או לא.

נכון שהעולם היה נראה שונה מכפי שהוא היום?
כמה סטרס, מאבקים ותסכול היו נחסכים, אם רק היינו מבינים ומכירים במה שנחשב מאז ומעולם לשינה נורמלית של תינוק/פעוט.
מאז ולעולם.

יש האומרים שהורים לעתיד לא רוצים לשמוע את זה. לא רוצים לדעת שתינוקות ופעוטות מתעוררים בלילה וזקוקים להוריהם. לא רוצים לשמוע שזה לוקח שנים. יש האומרים שזה מיותר וסתם מלחיץ. כמו לספר לאישה בהריון סיפורי זוועה של לידות.

אני מתנגדת לדעה זו.
לדעת מה נורמלי ולמה לצפות זה לא הפחדה. אף אחד לא יודע איך התינוק שלו יישן. כמה פעמים הוא יתעורר, כמה קל יהיה לו להירדם, ומתי שנתו תהיה שקטה יותר. אבל דבר אחד אפשר לומר בביטחון – תינוקות ופעוטות זקוקים להוריהם ולתמיכתם, ביום ובלילה, וזו לא סיבה לפחד.

זה פותח הזדמנות להתכונן לעתיד לבוא. זה מרכך את אלמנט ההפתעה. זה מוריד את הלחץ והחרדה סביב השאלה "הוא לא אמור כבר לישון לילה שלם??"
אישה הרה לא זקוקה לשמוע את כל הפרטים וכל הזוועות שעשויים להתרחש בלידה שלה. זה לא יעזור לה ללדת.
אבל באותו האופן, זה לא יהיה נכון לספר לה שהלידה היא טיול בפארק, שעושים אפצ'י קטן והתינוק בחוץ...

כך גם בנוגע לשינה.
אם לעתיד או לאחר לידה לא צריכה לשמוע על כל לילה סיוטי שהיא עלולה לעבור עם ילדיה בזמן שהם גדלים ומתפתחים.
אך בדיוק באותו האופן, זה יהיה עוול לומר לה שישנו איזה קו שרירותי שמישהו טבע, ולפיו החל מאותו הרגע התינוק שלה יפסיק להזדקק לה בלילה (ואם זה לא קורה אז אוי ואבוי וכמובן שצריך לטפל ב"בעיה").

בואו נהיה מציאותיים. בואו נהיה כנים. בואו נאפשר להורים צעירים או הורים לעתיד את ההזדמנות לבנות מערך ציפיות מציאותי.
אני יודעת שזה נשמע כמו חלום רחוק, אבל זה בהחלט אפשרי!
זה רק מצריך מכולנו להתגייס ולהפיץ את הידע הכל כך בסיסי הזה על המין האנושי וטבעו.
לאימהות ולתינוקות שלנו מגיע יותר ממה שהחברה שלנו מציעה כיום.

באהבה
שירלי

הטקסט הינו תרגום חופשי (פלוס תוספות אישיות) של פוסט שהתפרסם השבוע בבלוג GrubbyMummy, אשר מצליח לבטא ברהיטות את כל הרעיון שעומד מאחורי הקמת המדריך המציאותי לשנת תינוקות.