fbpx
ילדים זה שמחה? מממ… בין היתר!
18 ביולי 2018
עד מתי תינוק צריך לאכול בלילה?
13 בנובמבר 2018

לתת לבכות? או לא לתת לבכות? זאת השאלה


 

הורים רבים מפרשים בטעות את גישתי כגישה הורית הנמנעת מעימותים. העובדה שאיני משאירה תינוק לבכות במיטתו עד שירדם נתפסת בעיניהם כחולשה, והם מניחים כי בהמשך ישיר להתנהגות זו – ילדיי הם הקובעים את הטון בבית. קצת בכי בסופר – והנה השוקולד שרצו. קצת בכי מול הטלויזיה – ויאללה תראו עוד תוכנית. פירוש זה משקף חוסר הבנה של מהי הורות קשובה ומכבדת, שהיא הגישה המנחה אותי במסע ההורות הפרטי שלי.

אז איך מתייחסת גישת ההורות הקשובה וההיקשרותית לסוגיית הבכי? האם עלינו להמנע מבכי בכל מחיר ולהיענות לכל דרישותיו של הילד שלנו בכל גיל ובכל מצב? כיצד הילד שלנו ילמד להתמודד עם תסכולים ועם איסורים אם תמיד ניתן לו את מבוקשו?

לתת מענה לצורך, לא לבכי

בכי הוא צורת ביטוי, בעיקר אצל תינוקות ופעוטות שעדיין לא מסוגלים לבטא את תחושותיהם באופן מילולי (וגם אצל אלה שכבר מדברים – בכי הוא עדיין צורת ביטוי שכיחה). להזכירכם, גם מבוגרים בוכים. בכי הינו דרך לגיטימית ואפילו טובה לבטא תסכול, כעס, עלבון, פחד, כאב, חוסר אונים וכו'.
לגישתי, כשהילד שלי בוכה, מטרתי העיקרית אינה להפסיק את הבכי. הבכי הוא סימפטום. המטרה שלנו כהורים קשובים אינה לגרום לצליל המייסר הזה להפסיק, כי אם לנסות ולהבין מה עומד מאחורי הבכי הזה, ולתת לצורך זה מענה.
גם כשאני בוכה, אני, הבן אדם המבוגר והמסוגל, אני לא מצפה מהאוהבים אותי לעשות כל שביכולתם כדי להשתיק את בכיי. גם במקרה הפרטי שלי אני מצפה מיקיריי להקשבה, להכלה, לתמיכה – שיראו אותי, שיראו את הצורך העמוק שלי שבבסיס הכאב, שינסו לעזור לי. לבכות - זה בהחלט לגיטימי.

תינוקות קטנים מונעים מדחפים ומצרכים ויש להם ציפייה אחת מאיתנו – למלא צרכים אלה. תינוק בוכה הוא תינוק שמבקש מאיתנו משהו והדבר הנכון הוא להיענות לבקשתו. בכי הוא בד"כ סימן מאוחר, ותינוקות יאותתו שהם זקוקים למשהו עוד קודם להופעתו. מסיבה זו אין להתעלם מהבכי – זה הכלי האחרון בארגז הכלים של תינוקכם בנסיונותיו להשיג את עזרתכם. זה בסדר גמור להניק בכל פעם שהתינוק מעוניין בכך, להרגיע בכל דרך שעובדת, ולאפשר לתינוק לישון במקומות שמיטיבים את שנתו. זה מה שהוא צריך כרגע. אל תחששו מיצירת הרגלים בשלב כה מוקדם – ההרגל היחיד שיירכש כאן זו תחושת האמון והביטחון שתינוקכם יפתח כלפיכם בעקבות החוויות החיוביות ומיעוט התסכולים. הוא ילמד שאיתותיו נשמעים, הוא ילמד שקשובים אליו ורואים אותו. הוא ילמד שהוא וצרכיו ראויים למענה ויש למי לפנות. אל תחששו שהתינוק שלכם יפתח בכם תלות – הוא נולד להיות תלוי בכם, והוא יתרחק מכם באופן טבעי והדרגתי ככל שיתבגר ויתפתח.

הבעיה נעשית מורכבת יותר כאשר לא תמיד זה מתאפשר. לא תמיד אפשר לתת לסיבה שמאחורי הבכי מענה מתאים. אם אני נוסעת בכביש מהיר,לא אוכל להניק עד שנגיע ליעדנו או עד שנעצור. אם הילד שלי חולה או פצוע, לא אוכל לקחת ממנו את הכאב. אם הילד שלי נפגע מחבר או נכשל במשימה, לא אוכל להעלים את האכזבה והעלבון. וזה בסדר.

מצבים מתסכלים שכאלה נקרים בדרכנו באופן טבעי, כך שאין צורך לייצר תסכול במכוון או להמנע ממענה לצרכים באופן יזום על מנת שהתינוק "לא יתרגל" לדברים טובים. כל עוד אנחנו שואפים למלא את צרכי ילדינו ולתת מענה לרגשותיהם, ההשתדלות הכנה והעובדה שבמרבית המקרים אנחנו כן מצליחים לתת את המענה ההולם ובזמן, בהחלט מספיקים כדי לבסס היקשרות טובה המושתתת על הקשבה וכבוד.

הצבת גבולות והתמודדות עם תסכולים

תינוקות, כאמור, מונעים מצרכים ומדחפים הדורשים סיפוק מיידי. החלקים במוח האחראים על איפוק, ויסות עצמי ורגשות אינם מפותחים דיים, וצרכים שאינם באים על סיפוקם משאירים את התינוק מתוסכל ולחוץ, ובלי כלים להתמודד עם תחושות אלה. לחוויות מוקדמות יש השפעה מעצבת על המוח - לחוויות ראשונות של סיפוק צרכים תהיה השפעה שונה לגמרי על המוח, מאשר לחוויות מוקדמות של תסכול וחוסר אונים. מסיבה זו כנראה גם האינסטינקט האימהי הראשוני הוא להיענות לבקשותיו של התינוק ולהביא לרגיעה מהירה. בכי הוא לא משהו שבטבע שלנו להתעלם ממנו.

ככל שילדינו מתפתחים ומתבגרים, נכנסים לתמונה גם צרכים מורכבים יותר, כמו הצורך לחקור ולדעת, או הצורך בשליטה. הדרישות עולות, ואיתן גם היכולות הרגשיות. זהו תהליך ארוך ומדורג שנמשך שנים. כשהצרכים נהיים מורכבים גם צורת הביטוי שלהם נעשית מורכבת בהתאם, והורים רבים מוצאים את עצמם מבולבלים – אם ברצונם להישאר קשובים ולספק את צרכי הילד, האם עליהם להיענות לכל בקשותיו?

תמיד נשאף לספק את הצרכים העמוקים של ילדינו. אבל זה לא אומר שעלינו להיענות לכל בקשה. כשילדנו מתבגר, לא כל מה שהוא מבקש – הוא באופן ישיר צורך. יחד עם זאת מאחורי הבקשות בהחלט סביר שקיים איזשהו צורך שאינו מסופק. ולכך כדאי להקדיש מחשבה מדי פעם.
אם הפעוט שלי רוצה לפרק את שקע החשמל – זה לא כי הוא צריך לפרק את שקע החשמל. מה שהוא צריך זה לחקור באופן עצמאי את הסביבה. כמובן שלא אוכל להיענות לבקשתו במקרה זה, ואולי זה יגרור תסכול ובבכי. אבל כמו שהתפתחה סקרנותו, כך התפתחו גם יכולות נוספות המאפשרות לו לשאת תסכול זה. בנוסף, עדיין ניתן לנסות ולהיענות לצורך שמאחורי בקשתו ולהציע דרכים אחרות לספק אותו.
כשבן השנתיים שלי עושה סצנה בסופר כי הוא רוצה ביצת הפתעה – ביצת ההפתעה אינה הצורך שלו. איני חייבת להיענות לבקשה זו, וגם היכולת שלו להתמודד עם ה"לא" כבר עשתה התפתחות משמעותית בגיל זה. אבל גם במקרה זה בהחלט אפשר לנסות ולהבין אם יש גם צורך אמיתי המסתתר מאחורי הסצנה: אולי הוא עייף? אולי הוא רעב? אולי הוא זקוק לתחושה שגם הוא מחליט על משהו בחיים שלו? אולי הוא התגעגע אלי והוא צמא ליותר תשומת לב ממני? במידה ויש שם צורך נסתר, הוא זה שזקוק למענה ועליו לא צריך להתפשר, בשום גיל.

ככל שילדינו מתבגרים ונתקלים ביותר מגבלות ואיסורים, אנו עצמנו הופכים לעיתים להיות הסיבה הישירה לבכי ולתסכול שלהם. בחרו בחוכמה את המלחמות שלכם – ודאו שהכללים שאתם אוכפים אכן מבוססים על הערכים שלכם, ולא כי כך מקובל או נהוג בבתים אחרים. האם כללים אלה מקדמים בריאות? ביטחון? תחושת אהבה ללא תנאי? חברות טובה? וכד'... הקדישו לכך מחשבה, אל תפעלו על "אוטומט".

הילדים שלי לדוגמה בוכים בגללי לעיתים די קרובות... בכל יום שעובר יהיה איזה תסכול או אכזבה או רצון שלא יכול להתממש, והם יבכו. אני מרשה ממתק אחד ביום. אני מגבילה את זמן המסך במהלך היום. לא רואים אצלנו טלויזיה בערב. אי אפשר לארח חברים בצהריים. אנחנו בוחרים בקפידה את כללי הבית שלנו – הם אף פעם לא שרירותיים והם תואמים את הערכים ההוריים שלנו. ולא פחות חשוב מזה – הם תואמים את גיל הילדים שלנו ואת יכולותיהם. אכיפת כללים אלה תייצר לעיתים תסכול ובכי. וזה בסדר.

במקרים אלה של הצבת גבולות, בין אם מדובר בשמירה על בטחון הילד ובין אם מדובר על שמירה על כללי המשפחה, התפקיד שלנו כהורים אינו למנוע את הבכי ע"י סיפוק כל בקשותיו של הילד. תפקידנו יהיה להכיל את הבכי הזה, להיות הדמות היציבה, המנחמת והמרגיעה בתוך כל הסערה הזו, משום שתינוקות וילדים מתקשים מאוד לווסת את רגשותיהם כשהם נסערים. אנחנו הסלע האיתן שעליו הם רוצים להישען. גם אם אין באפשרותינו להעלים את הקושי, עצם העובדה שאנחנושם, נוכחים ורגועים, עוזרת להם לאסוף את עצמם ולהרגע. זה הבסיס ל"הרגעות עצמאית" אמיתית, שעוד תמשיך ותתפתח בהדרגה עם השנים. לא ניתן ללמד "הרגעות עצמאית" בשלושה ימים... זהו תהליך ממושך הדורש הבשלה של המוח, ביחד עם חוויות בלתי נמנעות שכאלה – של תסכול בשילוב דוגמא אישית של מבוגר אחראי שאוסף ושומר ומכיל.

להיות סוכני CIA

האם זה בסדר לתת לבכות? - כן, ולא.
תינוקות בוכים. ילדים בוכים. ומבוגרים בוכים. אם הגעתם עד הלום אז אתם כבר יודעים שבכי ותסכולים הם דבר בלתי נמנע. גם במצבי האין ברירה יש הבדל עצום בין לבכות לבד (מה שנקרא באנגלית Crying It Out), ובין לבכות על כתפה של דמות מרגיעה (Crying In Arms). לאוזניים המצלצלות מהבכי הממושך זה אולי נשמע אותו הדבר, אבל ללב זה מרגיש אחרת. לעולם אל תשאירו תינוק או ילד הנמצאים במצוקה רגשית לבדם. אל תאמרו "הוא גם ככה בוכה, גם כשהוא איתי, אז מה זה כבר משנה? שיבכה במיטה". לילד שלכם זה משנה. מאוד. היו סוכני CIA ולא סוכני CIO!

חשוב לי שהמסר שלי יהיה ברור – אם אנחנו יודעים בדיוק מה ילדנו צריך, אך בוחרים להתעלם מצורך זה, זה בהחלט לא מספיק "להכיל את הבכי". זה לא לגיטימי, מכבד או קשוב, למשל, לחבק תינוק רעב ו"להכיל את בכיו". תינוק רעב – צריך לאכול. גם במקרה של תינוק או ילד הזקוק לקרבתכם הפיזית כדי להרגיש בטוח - זה פשוט לא מספיק להרים ולהוריד, או להיכנס ולצאת. זה לא מה שהוא צריך. במקרים אלה המענה לבכי פשוט אינו מספיק. הוא אולי מנחם, אך הצורך נותר לא מסופק והילד נשאר בתחושת חסך, תסכול וחוסר אמון.

ככל שהילד מתבגר כך מתפתחות גם יכולותיו המילוליות והרגשיות. הוא מתחיל להבין את מה שנאמר לו, הוא מתחיל לפתח יכולת להתמודד עם דחיית סיפוקים ועם תסכול. ככל שיכולות אלה משתכללות כך מתרחב גם מנעד האפשרויות שלנו להציע מענה מתאים. היו קשובים לתינוק שלכם, נסו מדי פעם דברים חדשים, ועם הקשבה ורגישות תוכלו לדעת אם הילד שלכם כבר בשל או זקוק לשינוי. כי הדברים משתנים כל הזמן. תינוק שהיה זקוק להנקה או לתנועה כדי להרגיש שהישרדותו מובטחת בעולם, יהיה מסוגל בהדרגה להסתפק גם בחיבוק קרוב ושיר ערש במיטה. פעוט שחשש להישאר לבד בחדרו יבין עם הזמן שהוריו ממשיכים להתקיים גם בחדר הסמוך, ואפילו כשהם מטיילים בארץ זרה, ויהיה מסוגל יותר להכיל את הגעגוע והמרחק עד לאיחוד המובטח.

אי אפשר ללמד את זה. אי אפשר להאיץ בזה. כל דבר בעתו.

באהבה
שירלי

יש לך שאלה אלי? אשמח לעזור. צרי קשר כאן

    x
    סייען נגישות
    הגדלת גופן
    הקטנת גופן
    גופן קריא
    גווני אפור
    גווני מונוכרום
    איפוס צבעים
    הקטנת תצוגה
    הגדלת תצוגה
    איפוס תצוגה

    אתר מונגש

    אנו רואים חשיבות עליונה בהנגשת אתר האינטרנט שלנו לאנשים עם מוגבלויות, וכך לאפשר לכלל האוכלוסיה להשתמש באתרנו בקלות ובנוחות. באתר זה בוצעו מגוון פעולות להנגשת האתר, הכוללות בין השאר התקנת רכיב נגישות ייעודי.

    סייגי נגישות

    למרות מאמצנו להנגיש את כלל הדפים באתר באופן מלא, יתכן ויתגלו חלקים באתר שאינם נגישים. במידה ואינם מסוגלים לגלוש באתר באופן אופטימלי, אנה צרו איתנו קשר

    רכיב נגישות

    באתר זה הותקן רכיב נגישות מתקדם, מבית all internet - בניית אתרים.רכיב זה מסייע בהנגשת האתר עבור אנשים בעלי מוגבלויות.