עם הכניסה למסגרת, הורים רבים חוששים שהתינוק יתקשה להירדם בהיעדר התנאים הנוחים והנעימים להם זכה עד כה (כלומר בלי ציצי וידיים 🙂 )
חשש זה מוביל לעיתים קרובות למסקנה כי צריך להכין את התינוק לתנאים החדשים – להירדם לבד, ללא עזרה.

אני מאמינה כי ההיפך הוא הנכון.

הקושי בהסתגלות אינו נובע מהעובדה שהתינוק יונק, או נרדם בחיבוק החם שלך, והימנעות מההתנהגויות הנעימות הללו לא תעלים את הקושי ולא תעזור לילדינו, כך שחבל לוותר עליהן!
המקור האמיתי של הקושי לישון במסגרת החדשה הוא רגשי, והוא נובע מתחושת הזרות, שבאופן טבעי מעוררת חרדה אצל ילדים קטנים.

האתגר האמיתי שלנו ההורים, הוא לא להכין את הילד.ה עבור המטפל.ת, אלא לעזור להם להכיר, להתקרב, ולתת אמון.
לכן אינך צריכ.ה להימנע מקרבה, תנועה, הנקה, או כל דבר אחר שנעים לך ולתינוק.ת שלך.

מה שיעזור להסתגלות טובה ונעימה הוא לא "הרעת תנאים" בבית, אלא חיבור טוב עם הדמות המטפלת החדשה

כשהילד שלך ירגיש בטוח בידיים החדשות שמטפלות בו, הוא יאפשר את הטיפול בו, ואז - הם גם ימצאו את הדרך שלהם להרפיה ולשינה.

להלן מספר טיפים שיסייעו להסתגלות טובה - ובעקבותיה תגיע גם השינה המבורכת!

1. בחירת מסגרת מתאימה
בחרו מטפלת שגישתה החינוכית דומה לשלכם. שאלו אותה כיצד היא מתכוונת להתמודד עם בכי, קושי בהירדמות, קושי בפרידה, התנהגות אגרסיבית, וכדומה.
כשזה מגיע לשינה - אם התינוק שלכם צעיר מאוד, הצורך במגע ובידיים יהיה קריטי ולכן אל תתפשרו. מצאו מטפלת שמבינה צורך זה ויודעת שהוא צפוי להשתנות עם הזמן.

2. הוו בסיס בטוח עבור הילד - לצאת ממנו ולחזור אליו לפי הצורך.
תינוקות וילדים מגלים סקרנות כלפי אנשים חדשים כאשר הם אינם מרגישים מאויימים. אז הגיעו ביחד אל הגן, או קבלו ביחד את המטפלת בביתכם - והישארו ביחד.
אפשרו לילד שלכם להתרחק ומכם ולחזור כאוות נפשו. כל עוד אתם שם, לא לוחצים ולא נעלמים, הקשר עם המקום והמטפלת החדשים יכול להיבנות באופן טבעי ונינוח.

3. התיידד.י עם המטפלת החדשה - הילד שלך לומד על מי לסמוך, דרכך.
צריך כפר שלם בשביל לגדל ילד אחד, ואכן רוב בני האדם מגדלים את ילדיהם בעזרתם של מבוגרים נוספים. האדם שבחרתם לטפל בילדיכם לוקח חלק במשימת חייכם, וראוי שיהיה אדם שאתם מחבבים ונותנים בו את אמונכם. מערכת יחסים חמה ולבבית עם הדמות המטפלת תעזור לא רק לכם להרגיש בנוח להשאיר איתה את הילד, כי אם תסייע גם לילד להרגיש בנוח. אם המטפלת נתפסת על ידכם כ"בת-שבט", "דודה", או "חברה של אמא" - כך ירגיש גם הילד.

4. הקצב של התהליך צריך להיות מוכתב על ידי הילד - לא על ידי הגן/המטפלת.
במקומות רבים בישראל ההורים נדרשים לעזוב את הילד לפרק זמן הולכים ומתארכים, באופן המוכתב על ידי לוח השנה. אבל כל ילד הוא אחר, ואתם לא רוצים להשאיר את הילד שלכם לבדו כל עוד לא נוצר חיבור בינו ובין הדמות המטפלת.
רק לאחר שנוצרה אינטרקציה חיובית, של קשר עין, חיוך, הסכמה, אפשר להתחיל להתרחק באופן הדרגתי. בהתחלה במסגרת גבולות הגן/הבית, ובהמשך לפרקי זמן קצרים מחוצה לו, בהתאם לקצב האישי של הילד.

5. תנ.י לטבע לעשות את שלו - הרצון להשתייך יוביל לחיקוי התנהגותי.
החיקוי הוא אחד מכלי הלמידה היעילים ביותר, וככל שהתינוק בוגר יותר כך הוא יהיה מודע יותר לאופן בו מקובל להתנהג בסביבתו הקרובה והוא ישאף להתנהל באופן דומה.
לפני שהתינוק נשאר לישון בגן בפעם הראשונה כדאי לאפשר לו הצצה לאופן בו הילדים האחרים הולכים לישון. הוציאו אותו לפני זמן השינה, אבל ודאו שהוא מספיק לראות מספר פעמים את ההכנות הנעשות בגן לקראת השינה (איסוף הצעצועים, פרישת מזרנים, הגפת תריסים, מוזיקה...) זה יקל עליו מאוד כשיגיע הרגע ויצטרך להצטרף אליהם.

בברכת הסתגלות רכה והרחבה מוצלחת של השבט שלכם!

באהבה,
שירלי

רוצים ללמוד עוד על כניסה למסגרת בדרך קשובה המתאימה לילדכם? מוזמנים לצפות בוובינר שקיימתי בנושא, ובו אני מדברת על הסתגלות, פרידה, איסוף, שינה, התמודדות עם בכי, ועוד...
תוכלו למצוא אותו פה באתר תחת "הדרכה דיגיטלית"